כסף מניע אנשים לתוצאות טובות יותר (עד גבול מסויים של סיפוק), בעיקר כשבוחנים "תפוקות" – עובדים בקו ייצור או עובדים לפי מכסות יומיות.
מהו ארגון?:
ארגון מורכב מאוסף של אנשים המחלקים אחריות ביניהם, והמתקשרים בינם לבין עצמם כתהליך המייצר סדר בארגון: תהליכים, קבלת החלטות, תפוקות והכנסות/רווחים. ארגון הוא ישות עצמאית.
האופי של הארגון – זה האנשים שעובדים בו.
הדרך בה הם מדברים ומתקשרים עם אחרים בתוך הארגון ומחוצה לו.
זה מתבטא באופי של האנשים העובדים (דומה מושך דומה)
ארגון עסקי בסופו של דבר בה לשרת אותנו, את האנשים. (צרכנים/לקוחות/ספקים), את בני-האדם.
תהליך מכאני הוא כזה שכל תחנה בתהליך מבצעת את אשר היא אמורה לבצע. לסמן V. (כמובן – "לבצע את זה הכי טוב שאפשר"… מבלי להבין למה… א"א לעשות טוב באופן טבעי ללא זיוף)
הכי טוב שאפשר זה האדם שמבצע… ובשביל זה האדם שמבצע צריך להבין בשכל ולדעת (תהליך הידיעה מערב – חוויה/רגש!) מה התכלית של מה שהוא עושה? למה בעצם זה טוב מה שהוא עושה ללא קשר למשכורת שהוא מקבל. שהוא ירצה שזה ייעשה טוב, כי ככה הוא משפיע
הנעת עובדים בתוך ארגון:
כסף מניע אנשים לתוצאות טובות יותר (עד גבול מסויים של סיפוק), בעיקר כשבוחנים "תפוקות" בשוק עבודה יצרני, (באמצעות מיכסות/פרמיות ובונוסים על מכירות),
בהנחה כי ככל שתעבוד יותר (קשה) – תעלה רמת הפיריון שלך והסיכויים לתוצאה המיוחלת (בדגש על כמות נמדדת בטווח המיידי ולא איכות הנמדדת בטווח הבינוני).
ההנחה כי ככל שתעבוד יותר (קשה) – תעלה רמת הפיריון שלך, הולכת ומאבדת מהמשמעות שלה, ככל שהעיסוק / יצירת הערך והתמורה לארגון נעשית תוך שימוש באינטלקט, בכישרון. זה משחק אחר לחלוטין.
בשוק העבודה שבו העיסוק / יצירת התמורה היא חלק מהערך הלא מוחשי והיא נעשית תוך שימוש מוגבר באינטלקט, בכישורים אינטלקטואלים, בכישרון. זה משחק אחר לחלוטין.
העובדים בשוק העבודה "האינטלקטי" מחפשים משהו שהוא הרבה יותר "שווה-ערך" מכסף עבורם, (מבחינת האינטלקט), בהנחה כי הכסף מספק את הצרכים הבסיסים.
הנאה = הנעה בעבודה. העובדים יתומרצו, יתרמו, ישקיעו ויעלו את איכות התוצרים –
אם הם ירגישו – הכרה והערכה בפועלם ובתרומתם לתהליך יצירת הערך הארגוני – אותו "המוצר", התכלית.
התעוררות של העשור האחרון מגלה כי ארגונים רבים עושים עבודה מואצת על מנת להביא את האורגן, העובד בתוך הארגון לידי צמיחה אישית וגדילה בתוך הארגון .
הגרסה המיושנת של המנהל הכריזמטי, הכול יכול, המחולל ניסים אינה עובדת עוד, והמגמה של אוסף אורגנים פרטיים המקיימים שינוי לצמיחה מתמדת מעולם האינטגרציה העסקית תופס תאוצה נרחבת.
חברות ומקבלי החלטות אשר תפיסתם עולה בקנה אחד עם המגמה של הצמיחה האורגנית, משקיעים רבות ממרצם בעובדים המקיימים אותם,
באמצעות מטרייה רחבה של אפשרויות: משכורות חסרות תחרות, אפשרויות קידום מגוונות, מסלולי הכשרה, הערכה והיזון חוזר הם רק חלק מהסל השופע.
רוח התקופה בה גוף ונפש הם אינטגרל שלם, הולכת ותופסת תאוצה.
ארגונים "חכמים" מזהים את הפוטנציאל הגלום במאמץ להשקיע בבריאותו הנפשית והגופנית של האורגן ונוטלות על עצמן את האחריות לרגשות, לתחושות ולכוח המחשבה שלו,
הם מאמינים כי השפעה ישירה על בריאותו הפיזית והרגשית של העובד, תשפיע ישירות על בריאותו של הארגון.